הכרעת דין בתיק ת"ד 12670-09 - פסקדין

הנאשמת הואשמה באי ציות לתמרור ב-37, נהיגה בקלות ראש, ואי מסירת פרטים, עבירות בניגוד לתקנות  64(ד) וסעיף 145 (א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 וכן בעבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961,בקשר עם סעיף 38(2).

לפי הנאמר בכתב האישום, ביום 17.11.2008, שעה 10:40 לערך, נהגה הנאשמת ברכב מסוג רנו ברחוב המשביר (רחוב חד סטרי) מכיוון צפון לדרום והתקרבה לצומת עם רחוב לוינסקי (להלן- הצומת). ברחוב המשביר בסמוך לצומת, מוצב בצד ימין הדרך בכיוון נסיעת הנאשמת תמרור ב-37, "עצור ותן זכות קדימה". אותה שעה נהגה מיכל וינדזברג (להלן- הנהגת המעורבת) ברכב מסוג טויוטה (להלן- הרכב המעורב) ברחוב לוינסקי (רחוב חד סטרי) מכיוון מערב למזרח והתקרבה גם היא לצומת. לפי הנטען, הנאשמת נהגה בקלות ראש, לא נתנה תשומת לב מספקת לדרך, נכנסה לצומת מבלי שנתנה זכות קדימה ושני כל הרכב התנגשו,.כתוצאה מהתאונה נגרמו נזקים לרכב המעורב, כאשר הנאשמת עזבה את המקום מבלי למסור פרטים.

מטעם התביעה, העידה הנהגת המעורבת ובוחן תנועה והוגשו המסמכים הבאים:  הודעת הנאשמת (סומנה ת/1), הפתק המסומן (סומן ת/2), הערכת הנזק (סומנה ת/3), הודעת העדה במשטרה (סומנה ת/4) ותרשים שערך הבוחן (סומן ת/5).

מטעם ההגנה, העידה הנאשמת ובמסגרת עדותה הוגשו צילומים של רכבה  (סומנו נ/1 עד נ/6) בכפוף להסתגויות המאשימה,כי הצלם שצילם את הצילומים לא זומן לעדות מטעם ההגנה, ,על מנת שיעיד בעיקר על התאריך בו צולמו. 

בישיבת ההקראה הודתה הנאשמת בנהיגתה במקום ובזמן, אך כפרה וטענה כי "לא הייתה התנגשות. ירדנו מהרכב, אמרתי שאני לא מחליפה פרטים אלא יש לקרוא למשטרה. אמרתי שאני לא רוצה להזיז את הרכב אלא, יש לטלפן למשטרה. לא מצאתי מקום חניה, אלא במיקום מרוחק".

לאחר שעיינתי בראיות, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מהעדויות שנשמעו בפני והזהרתי את עצמי מפני הרשעה על סמך עדות יחידה, הגעתי למסקנה כי יש להרשיע את הנאשמת בעבירות שיוחסו  לה בכתב האישום, מנימוקים אלה:

המחלוקת בין הצדדים נטושה בשתי שאלות כדלקמן: היינו האם ארעה התנגשות בין הרכבים והאם הנאשמת סרבה למסור פרטים.

 אין חולק כי בכיוון נסיעתה של הנאשמת הוצב תמרור ב-37 ועל הכביש משורטט היה קו עצירה. בהודעתה במשטרה, נשאלה הנאשמת אם עצרה לפני שנכנסה לצומת והיא השיבה:"לא יודעת עצרתי בצומת." בעדותה בפניי העידה כי "במועד האירוע לא ידעתי שיש קו עצירה".

באשר לאי מסירת פרטים,  הנאשמת טענה  הן בישיבת ההקראה והן בפרשת ההגנה, כי לא מסרה את פרטיה לנהגת המעורבת; "...אמרתי שאני לא מחליפה פרטים", "...ואני לא נותנת פרטים...". נוסף על כן, גם בעדותה במשטרה משנשאלה מדוע סירבה למסור פרטים, העידה: "בשביל מה לתת לה, היא עושה סתלבט עלי...".

לנאשמת היו מספר גרסאות בכל הנוגע  להתרחשויות לאחר האירוע:

גרסא ראשונה הייתה כי הנהגת המעורבת " אמרה שהיא תיכנס לאוטו והיא תמשיך לנסוע ושאני אשאר שם ואכבה את המנוע"

גרסא שניה הייתה: " הצעתי לה שאם היא רוצה שנקרא למשטרה אז אני מסכימה, אבל אני לא מזיזה את האוטו. אני נשארת במקום, אחר כך אמרתי לה שאני מזיזה את האוטו והצבעתי לה לאיזה כיוון . יותר קדימה לכיוון הנסיעה שם יש מקום לעמוד".

מתברר כי טענתה של הנאשמת כי היא חנתה במקום נראה לעין לא הייתה נכונה. היא עצמה מסרה בהקראה כי חנתה במקום מרוחק. זאת ועוד, מעדותה עלה כי החנתה את הרכב לצורך עיסוקיה היא. היינו, על מנת לרכוש בגדים במספר חנויות עבור העסק שבבעלותה.

מכל מקום, הנאשמת הודתה כי אמרה לנהגת המעורבת כי בכוונתה להזיז את הרכב אך בפועל נסעה קדימה, וחנתה במקום מרוחק. גרסא זו תומכת בגרסת הנהגת המעורבת לפיה הנאשמת אמרה כי רק תזיז את הרכב אך בפועל עזבה את המקום, וכדבריה : "היא פשוט נכנסה לאוטו  ונסעה". רדפתי אחריה קצת, אבל ברגל לא יכולתי להשיג אותה."

מיד לאחר האירוע הגישה הנהגת המעורבת תלונה במשטרה, והודעתה נגבתה בשעה 11:20. יומיים לאחר מכן היא ניגשה למוסך על מנת לקבל הערכת נזק. לטענתה, רכבה ניזוק  בצד השמאלי קדמי. הנאשמת הודתה כי הנהגת המעורבת הציגה בפנייה בזירה את הנזק שנגרם לרכב כתוצאה מהתאונה, אך לטענת הנאשמת  מדובר בנזק ישן, שהיא אינה נושאת באחריות לגביו.

מגרסת הנאשמת עולה כי הנהגת המעורבת "ביימה" תאונה על מנת לכסות את הוצאות תיקון הרכב, ואני דוחה גרסא זו מכל וכל.

עובדה היא הנאשמת נאלצה לבלום היות ולא הבחינה ברכב המעורב, כיון שלטענתה ג'יפ עמד על המדרכה והסתיר לה את שדה הראיה. עצם העובדה שהנאשמת טענה כי לא היה לה שדה ראיה לעבר הצומת,  יש בה כדי לחזק את גרסת התביעה.

בעניין הצילומים שהציגה הנאשמת, הרי בית המשפט דחה את הדיון על מנת שהנאשמת תזמן לעדות את הצלם שצילם אותם, אך בפועל הוא לא זומן. יובהר כי מדובר בצלם מקצועי, ובנסיבות אלה לא ניתן לדעת כיצד הוטבע התאריך על הצילומים. מכל מקום, היה באפשרות הנאשמת להציג מסמכים לאימות טענתה כי הצילומים צולמו ביום האירוע, כגון טופס הזמנה או חשבונית, אך היא נמנעה מכך.

לאור האמור לעיל, ולאחר שהזהרתי את עצמי כי מדובר בהרשעה על סמך עדות יחידה, אני מרשיעה את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה .